יש רגעים בקריירה כיזם שבהם אני מבין כמה עמוק אפשר ללכת עם עסק, וכמה חופש אמיתי אפשר לייצר ממנו. הפרק הזה עם מזל כהן הוא בדיוק אחד הרגעים האלה.
כשקבענו את ההקלטה, ידעתי שאנחנו חוגגים יעד כספי – מיליון שקל בחודש מהאונליין בלבד. אבל מהר מאוד הבנתי שאנחנו לא חוגגים כסף. אנחנו חוגגים דרך. תודעה. בחירות. חופש.
אני זוכר את הרגע שמזל אמרה לי עוד הרבה לפני שהגענו למספר הזה: "יב, המיליון הזה כבר שלי, זה רק עניין של זמן." זאת לא הייתה קלישאה של התפתחות אישית. היא באמת ראתה את זה. היא חיה כאילו זה כבר קיים, ובמקביל בנתה את כל התשתיות כדי שהמציאות תדביק את החזון.
בפרק הזה אני לוקח אתכם איתי מאחורי הקלעים של המסע הזה – מהשיחה הראשונה בבית קפה כשהיא הייתה בסוף ההריון, כמעט בלי אנרגיה לעסק, ועד למצב שבו היא מנהלת עסק אונליין של מיליון שקל בחודש, עם צוות, משלוחים, קורסים דיגיטליים, מותג חזק וחיים אישיים מלאים.
אני פותח את השיחה דווקא מהמקום הכי לא טכני – האנרגיה שלה. אני אומר לה בשידור משהו שאני אומר לעצמי הרבה פעמים כשהיא עולה לי לראש: יש בה הערכה עמוקה לחיים. היא מתרגשת מדברים קטנים, מכירה תודה על דברים שרוב האנשים כבר לא רואים. ושם, בעיני, יושב אחד הסודות הכי גדולים של שפע.
מזל מספרת לי איך חזרה להתחלה, לסיפור שלה, לרגע שבו עזבה עבודה בטוחה במשרד הביטחון כדי להיות יזמית. איך שאלה אחת פשוטה ששאלתי אותה אז – "למה פתחת את העסק?" – הציתה לה מחדש את התשוקה. אנחנו מדברים על החיבור הזה בין הערכה להווה לבין היכולת להכיל מיליונים. כי אי אפשר לצמוח למספרים כאלה אם אתה לא באמת רואה את הטוב שכבר יש.
היא משתפת אותי בסיפור קטן אבל חזק: שיחה עם אמא אחרת בגן, מורה שמספרת לה שאין לה אפילו עשר דקות ביום לשאוב חלב. מזל יוצאת משם לפילאטיס שלה, ממשיכה ליום גמיש כיזמית, ורק אז נופל לה האסימון כמה החופש הזה לא מובן מאליו. היא אומרת לי: "הייתי צריכה את הבוקס הזה כדי להיזכר כמה החיים שלי היום הם פריווילגיה". ואצלי זה מדליק שוב את השאלה שאני עובד איתה שנים – כמה אנחנו באמת עוצרים להעריך את מה שכבר בנינו.
משם אנחנו נכנסים לאחד הנושאים הכי רגישים ליזמים שגדלים – לא כולם יאהבו אותך. נקודה. אני משתף אותה במקרה ספציפי שראיתי בסטורי שלה באותו בוקר – מישהי שלחה לה הודעה מלאת קללות רק כי ראתה אותה יותר מדי בפרסומות. מזל לא רק שלא נשברה מזה, היא העלתה את זה לסטורי עם חיוך.
אני חופר לה שם: איך את מצליחה לא לקחת את זה ללב? והיא פותחת איתי תהליך שלם שהיא עברה. היא מספרת לי על מזל של לפני ארבע שנים – שתלויה באהבת הקהל, לוקחת כל הערה אישית, עושה חשבון נפש מכל ביקורת. ואז על מזל של היום – מבינה שזה לא שלה, יודעת להחזיק מרחב גדול, ולראות ברוע ובקטנוניות "שפע בתחפושת".
היא משתפת אותי בסיפור מטורף על לקוחה אובססיבית שהגיעה אליה הביתה אחרי הלידה, דפקה בדלת, כעסה, הקליטה הודעות, העיקה, למרות שעשתה תהליך מטורף אצלה. ומשם מזל כבר לא מדברת תפעול. היא מדברת אמונה. היא מסבירה לי איך כל פעם שמישהו פוגע בה, היא בוחרת להגיד תודה. איך היא ממנפת ביזיון לשפע. איך היא משתמשת במושג היהודי "כפי שאדם מודד, כך מודדים לו" לא כמשפט יפה אלא ככלי עבודה.
אני מאתגר אותה – איך הופכים את זה לכלי פרקטי? והיא נותנת את זה הכי פשוט: מישהו פגע בי? אני אומרת תודה. נזכרת שזה שלו, לא שלי. מזכירה לעצמי שאני צינור. אני נותנת את הידע, הכלים, האנרגיה – אבל אני לא אחראית על החיים והבחירות של הלקוחות שלי.
אנחנו מדברים על ההבדל בין להתעסק בבעיות קטנות לבין לבחור בעיות גדולות. אני משתף אותה במחקר על זה שבני אדם תמיד יחפשו בעיות לפתור – ואם אין בעיות גדולות בחיים, הם יעשו דרמה מבעיות קטנות. מזל ישר מחברת את זה לזוגיות שלה עם מיקי – הם כמעט ולא רבים, לא כי אין קונפליקטים, אלא כי כל אחד כל כך עסוק בדברים משמעותיים, שאין להם אוויר לריבים קטנים על כלים, נקיונות ושטויות.
מכאן אנחנו עוברים לצד העסקי הטכני יותר: איך בכלל מגיעים מ-250 אלף לחודש לחצי מיליון, ומשם למיליון בחודש. אני לוקח אתכם אחורה לרגע שבו היא הצטרפה אליי לליווי. כשהכרתי את מזל, היא הייתה על עסק של בערך 250 אלף בחודש. רובו באוטומציה, וובינרים, תהליכים דיגיטליים שעבדו מעצמם. היא משכה משכורת יפה, לא הזיעה יותר מדי, הייתה אחרי הריון מאוד קשה.
אני זוכר את השיחה הראשונה בחניה, כששאלתי אותה מה היעד. היא זרקה "500 אלף" בביישנות. כאילו היא מגזימה. כאילו זה יותר מדי. משם בנינו יחד את הפאנלים, השקות לספר שלה, המערכות שמסביב. תוך שלושה חודשים העסק הגיע ל-500 אלף בחודש. ומשם, ולא פחות חשוב, הוא גם התייצב על המספר הזה לתקופה ארוכה.
אחד האתגרים הכי גדולים שעלו לה בדרך היה ניהול שירות הלקוחות. אני זוכר את השיחות האלה – עסק עם קורסים דיגיטליים, אבל גם עם איקומרס: מוצרים פיזיים, תוספי תזונה, קוסמטיקה, 2,000 משלוחים בחודש. מלא פניות, תקלות, הודעות, לוגיסטיקה, וכמעט אפס מבנה. היא מודה בשידור בלי פילטרים: היה לי עסק של חצי מיליון שקל בחודש, ולא באמת ידעתי מה קורה שם.
בנקודה הזו מזל עשתה מהלך בוגר: לקחה יועצת ארגונית, שגית, והסכימה להיכנס לתהליך עמוק ולא תמיד נוח. שגית תחקרה אותה, תחקרה את העובדות, שמה לה מראה מול כל הבלגן. לא היה שם קסם של פגישה אחת. זה היה תהליך איטי, לפעמים מעצבן, אבל היום מזל אומרת בפה מלא: רק עכשיו אני קוצרת את הפירות.
אנחנו נכנסים לעומק של מה היא בנתה שם: נהלים ברורים, תיק חפיפה מסודר, תבניות תשובות, סרטוני הדרכה לכל תוכנה, מאגר שאלות ותשובות ללקוחות ולצוות, ניהול מרכזי של סיסמאות, תהליכי שיווק מתועדים, הגדרת ערכי חברה. היא מתארת מצב חדש שבו יש לה ארבע בנות בשירות לקוחות, שמסיימות את היום שעתיים לפני הזמן, בלי לחץ, עם מדדים יומיים ברורים במערכת CRM, ועם ידיעה מי צריכה עזרה ומתי.
אני מחבר את זה לנקודה שאני מלמד הרבה: עסק בריא זה עסק שיכול להמשיך לרוץ גם אם יום אחד אני לא שם. מזל מספרת איך ההריונות הקשים שלה הכריחו אותה לבנות עסק שאינו תלוי באנרגיה היומיומית שלה. רוב ההכנסות היום מגיעות מתהליכים שכבר בנויים ורצים, ולא דורשים שהיד שלה תהיה על כל כפתור.
משם אנחנו גולשים לנושא שאני מאוד אוהב – איך בוחרים אנשי מקצוע שמלווים אותנו. קריאייטיב, קמפיינים, ייעוץ ארגוני, ליווי עסקי. מזל אומרת משהו חד: היא שמחה שלמדה כמעט כל דבר בעצמה קודם – וובינרים, משפכים, קמפיינים – כי זה מאפשר לה לפקח על מי שהיא מוציאה אליו עבודה, להבין מה ריאלי לצפות, ולהבדיל בין מקצוענים לבין כאלה שמוכרים אוויר.
היא משתפת אותי בשיחה הזויה עם מנכ"ל חברת ייעוץ ידועה, שעלה אליה לשיחת סינון קצרה לפני זום, וניסה "להכאיב" לה בכוח, עד לרמה של: "אם לא כואב לך, אין לי מה להשקיע בך שעה." ברגע שהוא זרק את המשפט "אני לא אבזבז עלייך שעה בזום", היא ניתקה. שם עבר לה קו אדום: אם אתה לא באמת מקשיב לי גם בשיחה הראשונה, אין לנו מה לחפש ביחד.
אנחנו מדברים על שני הקריטריונים שלה לבחירת ליווי: אחד – חיבור אנושי ואנרגטי. האם הבנאדם קשוב, סקרן, באמת רואה אותי, או רק רואה את העסקה. שניים – תוצאות מוכחות אצל אחרים, לא רק אצל עצמו. מישהו יכול להיות גאון לעצמו, אבל לא לדעת להעביר את זה הלאה.
מתוך זה אנחנו פותחים עוד שכבה עמוקה – האחריות שלי כיזם לבחור אילו בעיות לפתור עם ליווי חיצוני. מזל אומרת משפט שאני מאוד אוהב: לפעמים אני לא לוקחת יועצת רק בגלל הידע שלה, אני לוקחת אותה כי היא מסנדלת אותי. כמו חדר כושר – אני יכולה להתאמן בבית, אבל כשאני נרשמת, אני מחויבת להגיע.
משם אנחנו זורמים לנושא שאני תמיד חוזר אליו לעצמי וללקוחות שלי – הגוף. אני אומר לה חד: אין לך פריבילגיה לא לתחזק את הגוף שלך אם את רוצה להחזיק עסק גדול. פה היא פשוט פורחת. אנחנו נכנסים למסע היומי שלה עם הספורט.
מזל מספרת איך היום שלה בנוי סביב תחזוק הגוף קודם, לפני העסק. אחרי שהיא מורידה את הילדים למעון, היא הולכת 20 דקות ברגל לסטודיו, עושה שיעור פילאטיס מכשירים לעומק השרירים הפנימיים, ואז אימון כוח בחדר כושר. זה לא לוקסוס מבחינתה, זה כרטיס הכניסה שלה ליום עבודה חזק.
אני משתף אותה איך מבחינתי 10 דקות ריצה בסוף כל אימון שינו לי את החיים ואת האנרגיות, והיא מדייקת: ספורט ותזונה הם לא עונש. הם הרגל. הרגל שהופך להיות כל כך חזק, שהיא אומרת: "הרגליים שלי לוקחות אותי, זה כבר לא אני שמחליטה כל בוקר אם בא לי או לא".
היא מפתיעה אותי ומשתפת בעוד משהו: פעם בשבוע, יום רביעי בבוקר, היא בקורס הכשרת מורות ליוגה בתל אביב, מ-8 עד 12. לא כדי ללמד, אלא כדי לתרגל ארבע שעות לעצמה. יום עבודה שלם שהיא "מקריבה" לכאורה בשביל הגוף והנשמה שלה. היא מתארת את הדיאלוג הפנימי: כל הקולות בראש שאומרים לה "מה, תבזבזי יום עבודה? את אמא לתינוקות, עסק גדול, איך תתחייבי?" ואז השאלה הפנימית שמנצחת: בעולם שהכל אפשרי, בלי מגבלות, את רוצה את זה? אם כן – אז הולכים על זה.
ככה היא מחברת בין הערכים שלה כאמא, כאישה וכיזמית. והיא נותנת כאן האק מרתק: לחבר הרגל חדש לערך עליון. היא אומרת: אחרי הלידה של צאיה, היא יצרה בתודעה שלה תמונה של מזל כסופר-וומן – אמא נוכחת ואוהבת, וגם מנכ"לית שמובילה עסק. היא הבינה שאם היא לא תהיה באנרגיה, אף אחד משני התפקידים האלה לא יקבל את הגרסה הכי טובה שלה. אז כל אימון, כל צלחת בריאה, נהיו לא סתם "טוב לגוף", אלא צעד בלהיות אמא יותר טובה.
אני משתף אותה שאני עשיתי משהו דומה עם כסף – קישרתי שפע למשפחה. כל שיפור בעסק הפך לכלי להיות אבא יותר נוכח, יותר נותן, יותר חופשי. כששני הערכים האלה מתחברים – קל יותר להתמיד בהרגלים קשים.
אחרי כל העומק הזה, אנחנו חוזרים לעסק. אני שואל אותה: מה האתגר הכי גדול שלך היום, כשאת כבר על מיליון בחודש? והיא עונה בלי לחשוב הרבה: זמן. לא כסף. לא לידים. זמן.
היא מתארת מציאות מאוד ספציפית: היא בוחרת לעבוד מעט שעות ביום. בוקר שלם מוקדש לילדים, לספורט, לשגרות שממלאות. העבודה על המחשב מתחילה יחסית מאוחר, ונגמרת בסביבות שלוש וחצי. אם יש יום פודקאסט – זה יום ארוך, אבל אז כמעט אין עבודה תפעולית. בתוך המסגרת הזו, כל פיתוח חדש בעסק צריך לעבור מסננת מאוד קפדנית.
אנחנו מדברים על ההבדל בין לעבוד בתוך העסק לבין לעבוד על העסק. אני משתף אותה בהרגל שלי – אחרי כל יום עמוס בשיחות, אני חוסם לעצמי בלוח לפחות שעה וחצי לפיתוח עסקי: הצעות חדשות, שיפור תהליכים, חשיבה אסטרטגית. והיא מספרת איך אחרי שסידרה את מחלקת השירות, השתחרר לה נפח מוחי ואנרגטי לפרויקטים הבאים.
מזל אומרת דבר שאני מאוד מכבד: "אני לא ממהרת להצליח." לא מהמקום של עצלות, אלא מהמקום של איזון. היא כבר מגיעה למיליון בחודש, יכולה לקנות מה שהיא רוצה, חיה לייף-סטייל שהיא אוהבת, פעמיים בשבוע יוגה ופילאטיס, זמן אמיתי עם הילדים. היא רוצה להמשיך לגדול – לשניים, לחמישה מיליון – אבל לא בכל מחיר.
אנחנו נוגעים גם באסטרטגיית הצמיחה המאוזנת שלה: יש לה כמה מוצרים מוכנים בבק לוג, אבל היא משחררת אותם בהדרגה, לא חונקת את הקהל ולא עצמה. משפרת הצעות ללקוחות קיימים, בונה באנדלים, מגדילה ערך חיי לקוח במקום לרדוף רק אחרי לקוחות חדשים.
לאורך כל הפרק הזה, אני מרגיש שאני לא רק מארח יזמת מצליחה, אני יושב עם מראה חיה לדרך שאני מדבר עליה בפודקאסט הזה מהיום הראשון: עסק אמור לשרת את החופש שלנו, לא לשעבד אותנו. הוא צריך להיות בנוי על תשתיות, על מספרים, על צוות, אבל גם – ואולי בעיקר – על כנות עם עצמנו. מה באמת חשוב לי? איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו? כמה אנרגיה אני מוכן להביא לעולם הזה ולמי?
בסיום, כשאני מסתכל עליה – אמא במשרה מלאה, יזמית של מיליון בחודש, מתאמנת כמעט כל יום, לומדת יוגה, מנהלת צוות, והכל בקצב שהיא בחרה – אני מרגיש שזו הוכחה חיה שאפשר גם וגם. לא מושלם. לא בלי אתגרים. אבל אפשר לייצר עסק שמממן לך חיים שמרגישים נכונים לך.
אם אתם שומעים את הפרק הזה ברכב, בהליכה או באמצע יום עבודה, אני רוצה להזמין אתכם לשתי שאלות פשוטות שצצות בי חזק אחרי השיחה הזאת:
1. איפה אני יכול להעריך הרבה יותר את מה שכבר יש לי?
2. איזה הרגל קטן אחד אני מוכן לבחור היום – לגוף, לעסק או לראש – שאני באמת יכול להתמיד בו שנה קדימה?
אלה בדיוק השאלות שפותחות את הדלת לשינוי אמיתי, לעסק שמרגיש חופשי, ולמספרים שאולי היום נראים לכם רחוקים, אבל אם תשאלו את מזל – הם כבר שלכם. רק צריך לייצב את התשתיות, ולעשות את הדרך.
