אחת השאלות שאני נשאל הכי הרבה היא: איך מגדילים את האינסטגרם בצורה חכמה, בלי להרגיש עבד של הפלטפורמה, ולהפוך את זה למנוע שמביא לקוחות אמיתיים לעסק.
בפרק הזה אני מארח את מי שחיה את זה יום יום, והכי קרובה אלי בעולם – נטלי מילוא, השותפה העסקית שלי והאישה שאני מאורס אליה. בשנים האחרונות נטלי בנתה מאפס עמוד אינסטגרם עם כמעט 70,000 עוקבים אמיתיים, ועוד כ-30,000 עוקבים בטיקטוק, וכל זה תוך כדי שהיא מנהלת איתי עסק, משפכים, קורסים דיגיטליים ותוכניות ליווי.
יצא לנו ללכת יחד לפני כמה ימים ולדבר על אינסטגרם. באתי לנטלי כמעט מתוסכל, כי אני רגיל לתת ערך כבד, תוכן עמוק, אסטרטגיות, וחשבתי שזה מה שיגרום לי להתפוצץ באינסטגרם. חשבתי שאם רק אמשיך לתת עוד ועוד פוסטים ורילסים של טיפים, החשיפה כבר תגיע. נטלי עצרה אותי ונתנה לי זווית אחרת לחלוטין – והאמת? היא טרפה לי את כל התפיסה לגבי אינסטגרם.
בפרק הזה אני משתף אתכם בשיחה הזאת, צעד אחר צעד, יחד עם כל הדוגמאות, ההבנות והפיצוחים שקיבלתי ממנה – והתחלתי ליישם בעצמי.
אני מתחיל מלשאול את נטלי איפה הכל התחיל. היא מספרת איך בסביבות 2017-2018 היא לקחה את האינסטגרם שלה ברצינות, כמעצבת גרפית שהתחילה לקדם את העסק דרך הפלטפורמה. משם, כמעט במקרה, בעלי עסקים התחילו לבקש ממנה לנהל להם את העמודים, וביחד בנינו עסק שלם שמבוסס על איך להצליח באינסטגרם ולהביא לקוחות אמיתיים דרך הרשתות.
אני מדגיש לאורך הפרק שהקורסים והתוכניות שלנו לא נשענים על תיאוריה, אלא על מה שנטלי עשתה בפועל. היא לא רק מלמדת אינסטגרם – היא הוכחה חיה לזה.
ואז אני חוזר לשאלה שתדלקה לי בראש: איך אני, כבעל עסק עמוס, יכול לצמוח ל-10,000 עוקבים אמיתיים במינימום זמן ומשאבים? האם זה באמת רק עניין של לתת עוד ועוד ערך כבד?
נטלי עוצרת אותי ומסבירה: היום, אם אני צריך לבחור כלי אחד שיביא את הצמיחה הכי מהירה באינסטגרם – זה רילס. אפשר לעשות גם ממומן, אפשר פוסטים רגילים, הכל טוב, אבל אם אני רוצה התפוצצות אורגנית – זה רילס.
ופה מגיע הטוויסט: אנשים שגוללים רילס לא מחפשים הרצאה. הם מחפשים דופמין, בידור, משהו קצר, מעניין, מצחיק, מזוהה, קל לעיכול. ואני עד אותו רגע באתי לרילס כמו שבאים לוידאו הדרכתי ביוטיוב: עומד, מסביר, נותן שלושה טיפים, מדבר לעומק. נטלי אומרת לי בפשטות: האדם שגולל בערב ורואה סרטוני בישול, חיות, קטעים מצחיקים – לא בהכרח רוצה באותו רגע לקבל ממני נאום עסקי.
המשפט שאסף לי את הכל: להשתמש ברילס כמנוע חשיפה, לא כמנוע העמקה.
ברילס, היא אומרת לי, התפקיד שלי הוא למשוך תשומת לב, לגעת ברגש, להצחיק, לייצר הזדהות, לשדר לייף סטייל. את הערך הכבד, העמוק, המקצועי – לתת בפוסטים כתובים, בקרוסלות, ובסטורי.
אני מתחיל ללחוץ אותה לדוגמאות: אם אני נותן טיפים לבעלי עסקים – איזה סוג רילס אני אמור לעשות? נטלי מסבירה: פחות "3 טיפים לשיווק" ויותר קטעים קומיים או מציאותיים שבעלי עסקים יכולים להזדהות איתם. דברים שהם יראו ויגידו "וואי, זה אני" וישלחו לחברים.
היא מביאה דוגמה מנישה אחרת: מטפלת שינה לאימהות. במקום רילס יבש של "3 טיפים להרדים את הילד" – לעשות קטע מהחיים: אמא גמורה מעייפות, תינוק שבוכה בלילה, שוטים שהאימהות מכירות מהיומיום שלהן. זה תוכן שהן ישמרו, ישתפו, יצחקו עליו, ירגישו שהוא מדבר אליהן. ואז, אחרי שהן נחשפו לסרטון – הן נכנסות לפרופיל ורואות שם טיפים רציניים על שינה, הדרכות, פוסטים מקצועיים. הרילס הוא הפתח, העמוד הוא הבית.
אני מחדד לעצמי: הרילס הוא כמו פיתיון ויראלי. מי שרלוונטי – נכנס לעמוד, רואה שאני מקצוען, עושה פולו, ואולי בהמשך גם הופך ללקוח.
מכאן אנחנו עוברים לשאלה הכואבת של הרבה בעלי עסקים: איך לעזאזל עושים את כל זה בלי להפוך את האינסטגרם לעבודה שנייה? נטלי מכירה את זה מקרוב. היא מסבירה שבעלי עסקים מרגישים שאינסטגרם זה עוד משמרת: לצלם, לערוך, להגיב, לכתוב, לחשוב על רעיונות.
הגישה שלה הפוכה: לא ליצור תוכן – לתעד תוכן.
במקום לשבת ולחשוב שעות על רעיונות, היא מחפשת איך לתפוס את מה שכבר קורה ביום שלה ולהפוך אותו לתוכן. בסטורי – לתעד את היום, את מה שהיא עושה, את מה שעובר עליה. ברילס – לצלם שוטים מחיי היום יום, ולארוז אותם בצורה חכמה.
אני שואל אותה האם בעל עסק צריך לעשות את הכל בעצמו. נטלי אומרת שזה תלוי בזמן. היא, למרות העומס, בוחרת לערוך את הרילסים שלה לבד, כי זה בא לה טבעי והיא טובה בזה. אבל אם מישהו נמצא בשלב שיש לו יותר זמן מלקוחות – היא ממליצה ללמוד את זה. זה סקיל שיווקי של השנים הקרובות. ואם אין זמן או חשק – אפשר לעבוד עם יוצרת תוכן, להעביר לה את האסטרטגיה, ולהיות בעיקר הפנים מול המצלמה.
אחד החלקים הכי חזקים בשיחה בינינו הוא המקום של הטרנדים והלייף סטייל. נטלי מסבירה לי שלצד רילסים בידוריים ומזוהים, שווה להכניס גם רילסי לייף סטייל שמראים מהצד איך נראים החיים שלי כעצמאי: חופש, טיסות, עבודה מחו"ל, מחלקת עסקים, קפה בים, ימים גמישים.
היא מזכירה רעיון פשוט: אנשים שכירים חולמים לעתים קרובות על להיות עצמאיים, על לעבוד מהמחשב, על חופשות באמצע החיים. אם אני מראה את זה בצורה חכמה, בלי להתנשא אבל כן לייצר קנאה בריאה – אני מושך אלי אנשים שרוצים את התוצאה שיש לי.
ופתאום הכל מתחבר לי לשיווק: קנאה היא רגש מאוד חזק. אם מישהו מסתכל עליי, על החיים שלי, ואומר לעצמו "אני רוצה גם" – יש לי הזדמנות להראות לו שהדרך לשם עוברת דרך המוצרים והשירותים שלי.
אני משתף דוגמה אישית: נטלי יצרה עבורי רילס POV שעשה סיבוב מטורף. התחלתי בו כשליח סושי מרושש, ואחר כך הראיתי את החיים שלי היום – טסלה, לייף סטייל אחר לגמרי. הסרטון הזה הגיע לכ-700,000 צפיות, אלפי לייקים, והתפוצץ גם באינסטגרם, גם בטיקטוק וגם בשורטס ביוטיוב. הוא עבד כי הוא סיפר סיפור שינוי, יצר קנאה, ונתן לאנשים תחושה שגם הם יכולים לעבור דרך דומה.
אני מעלה את ההתנגדות הקלאסית: "אבל אמרו לי תמיד לתת ערך…". נטלי לא מתווכחת עם זה. היא מסכימה שערך חשוב מאוד. פשוט היא ממקמת אותו נכון: ערך כבד, טכני, מעמיק – פחות מתאים כפורמט המרכזי ברילס. אפשר ורצוי לשלב פה ושם רילסים שנותנים טיפ אחד ספציפי, חד, קצר ושונה ממה שכולם עושים. זה לא בהכרח יתפוצץ, אבל זה תורם למיתוג מומחיות.
אבל את עיקר הערך הכבד היא מעבירה בקרוסלות, בפוסטים ארוכים, בהיילייטים, ובסטורי כשצריך.
בנקודה הזו אני שואל אותה איך בעל עסק שלא אוהב לגלול רילס ולא רוצה לבזבז זמן על חיפוש טרנדים יכול לדעת מה לצלם. נטלי מציעה פתרון מאוד פרקטי: לעבוד עם יוצרת תוכן שתעשה עבורי את המחקר. לתת לה את הקו: אני רוצה לייף סטייל, POV, לפני-אחרי, קטעים קומיים על בעלי עסקים, סרטונים שמייצרים הזדהות. היא תמצא את הטרנדים הנכונים, תתן לי רשימת שוטים לצילום, ואני רק מצלם. היא עורכת, מעלה, ומנהלת את הצד הטכני.
אחרי שדיברנו לעומק על רילס, אנחנו עוברים לחלק שאני הכי אוהב באינסטגרם – סטורי.
עד השיחה הזאת עם נטלי, ראיתי סטורי כמקום שבו אני פשוט מעלה קטעים מהיום שלי. "יום צילומים", "פגישה עם לקוחה", "יושב לעבוד". נטלי גרמה לי להבין שאני מדלג על החלק הכי חשוב: אני מראה תוצאה – ולא מספר סיפור.
ופה קורה שינוי תפיסתי: סטורי זה לא רק תמונה או וידאו. סטורי זה סדרה.
נטלי מסבירה שסטורי צריך להתנהל כמו תוכנית ריאליטי: יש דמויות, יש עלילה, יש מה היה לפני, מה קורה עכשיו, ומה קורה אחרי. יש רגעי מתח, יש רגשות, יש התפתחות. המטרה שלי היא שאנשים יחכו לסטורי הבא, ירעננו כדי לראות מה התקדם, יתגעגעו כשלא העליתי.
היא נותנת לי דוגמה מאוד קונקרטית: נניח שהעליתי סטורי עם מתאמנת שלי, נקרא לה דנה. במקום פשוט לכתוב "פגישה עם דנה האלופה", היא ממליצה לי:
1. להתחיל בסטורי שמספר מי זו דנה: מתי פנתה אליי, מה כאב לה, מה היא רצתה להשיג.
2. להמשיך בסטורי מהדרך לפגישה: אולי אני משתף מה אני הולך לעבוד איתה, מה אני מתכנן לפצח.
3. לצלם משהו מתוך הפגישה (עד כמה שנוח וניתן): לוח, רגע הבנה, חיוך שלה.
4. לסיים בסטורי מסכם: מה פיצחנו, איך הרגשתי, מה דנה אמרה, מה הולך לקרות הלאה.
במקום סטורי אחד שטוח – אני יוצר רצף שמכניס את העוקב לתוך הסיפור.
אני לוקח את זה למקום שלי: אני מספר איך אני אוהב לעבוד מבתי קפה, ומסביר למה. לא רק מראה תמונה של קפה ולפטופ, אלא גם כותב: "אני מחליף כל כמה ימים בית קפה כדי לייצר לעצמי Run & Creative, להכניס אנרגיה חדשה, רעיונות חדשים, פיצוחים חדשים. ממליץ לכם לנסות את זה אם אתם מרגישים תקועים מנטלית".
ככה, בסטורי אחד פשוט, גם תיעדתי את היום שלי, גם נתתי הצצה לחיים שלי, וגם נתתי ערך פרקטי.
אחד החלקים שהכי אהבתי זה כשנטלי הזכירה את האנלוגיה לריאליטי כמו האח הגדול או בוזגלוס: יש את הסצנה עצמה, ואז יש את "חדר הווידוי" – איפה שהמשתתף יושב ומספר מה הוא הרגיש, מה הוא חשב.
היא אומרת לי: תביא את "חדר הווידוי" לסטורי שלך.
לא רק להראות מה קרה, אלא גם לשתף מה עבר עליי בפנים: עומס, התרגשות, חשש, התלהבות. בצורה אותנטית, לא דרמטית מדי, אבל כנה. זה מה שמחבר אנשים אליי כבנאדם, ולא רק כמותג.
נטלי גם מוסיפה נקודה חשובה: סטורי טוב הוא כזה שמשאיר טעם לעוד, לא חפירה אינסופית. לחשוב לפני שמעלים: מה באמת יעניין את העוקבים שלי? מה יקדם את הסיפור? מה יגרום להם לרצות לחזור מחר?
לקראת הסוף אני מסכם לעצמי – ולכם:
ברילס – אני מכוון לבידור, לייף סטייל, טרנדים, הזדהות, קנאה טובה, חשיפה. אני לא מפחד להראות את רמת החיים שלי, החופשות, מחלקת עסקים, העבודה מחו"ל. אני מבין שזה לא סתם שוויץ – זו אסטרטגיית שיווק שעובדת כי היא מדליקה אצל אנשים את הרצון לחופש.
בפיד – אני שם קרוסלות ופוסטים של ערך כבד: אסטרטגיות, פירוקים, כלים, תובנות. זה המקום שבו אני מוכיח שאני לא רק "לייף סטייל" אלא גם מומחה.
בסטורי – אני מספר סיפור מתמשך של החיים שלי כבעל עסק: מה אני עושה, איפה אני נמצא, עם מי אני נפגש, מה אני מפצח, איך אני מרגיש. אני מתעד, לא מביים, ומשלב בין טכני לרגשי.
נטלי מסיימת בתזכורת חשובה לבעלי עסקים עמוסים: לא צריך לעשות הצגה מכל תוכן. לא חייבים להיות מאופרים, מסודרים, בזווית הכי מחמיאה. אנשים אוהבים אותנטיות. מספיק שאני מוכן לפתוח חלון אמיתי לחיים שלי, לתעד מה שאני עושה ממילא, ולשים על זה שכבה של סיפור.
ואם כל זה עדיין מרגיש כבד – יש גם אופציה פשוטה: לקחת יוצרת תוכן טובה, להסביר לה את הקו, לתת לה למצוא טרנדים מתאימים, ולצלם איתה את השוטים. היא יכולה לערוך, להעלות, לכתוב, ואני נשאר בעיקר להיות אני.
זה מה שעשיתי ועודני עושה – ואני מזמין אותך ללמוד מהפרק הזה לפחות דבר אחד קטן שתיישם כבר השבוע. רילס אחד, סטורי אחד קצת יותר מסופר, קרוסלה אחת עם ערך כבד. העסק שלך והאינסטגרם שלך יראו אחרת לחלוטין.
אני נהניתי בטירוף להקליט את השיחה הזאת עם נטלי, בבית המשותף שלנו, ולהכניס אתכם איתנו פנימה – גם לזוגיות, גם לשותפות העסקית, וגם למוח האינסטגרם הגאוני שלה.
מאחל לך האזנה מלאה בפיצוחים ובעיקר – ביישום.
